1 מכל 5 נשים בישראל יולדת בניתוח קיסרי.
כל אישה שנייה תסבול מהידבקויות בעקבות הניתוח.
הידבקויות גורמות לבעיות פריון וקושי להרות, לכאבים כרוניים בבטן ובאגן, לחסימות מעיים ולניתוחים חוזרים.
החדשות הטובות: יש אמצעי מניעה!
בגיל 23 הגיעה יעל (שם בדוי) לבית החולים קפלן כשהיא סובלת מכאבי בטן עזים. בבדיקה אבחנתית מצאנו שהגורם לכאבי הבטן היא ציסטה בשחלה שגודלה כ – 10 ס"מ. החלטנו להוציאה בניתוח לפרוסקופי (זעיר פולשני) שאינו כרוך בפתיחת בטן, המתבצע דרך שלושה חתכים קטנים. זו לא היתה הפעם הראשונה שיעל עוברת ניתוח להוצאת ציסטה מגופה. 3 שנים קודם לכן, בהיותה בת 20 עברה יעל ניתוח להסרת ציסטה מהשחלה השנייה, בגישה זעיר פולשנית. אחרי הניתוח חזרה לשגרה ובמשך שלוש השנים שעברו לא סבלה מבעיות מיוחדות. אבל עכשיו, כבר בתחילת הניתוח ראינו שהיא סובלת מהידבקויות רבות בבטן: המעיים היו דבוקות לרחם ולשחלות והיה צורך להפרידם. מאחר ולא ניתן היה להפריד אותם בניתוח זעיר פולשני, כפי שתכננו, נאלצנו לערוך ליעל ניתוח בפתיחת בטן מלאה. כשפתחנו את הבטן מצאנו כי גם החצוצרות חסומות. המשמעות היא שבהיעדר טיפול יעל היתה עתידה לסבול מבעיות פוריות והיתה מתקשה להביא ילדים לעולם. הניתוח שהיה אמור להיות פשוט, קל ומהיר הפך למורכב ואף מסכן חיים. הכל בגלל ההידבקויות שנוצרו לאחר הניתוח הראשון שלוש שנים קודם לכן.
כדי להבין מהן הידבקויות וכיצד הן נוצרות צריך להתחיל משיעור קטנטן באנטומיה: את איברי האגן, בהם: מעיים, רחם ושלפוחית שתן, עוטפת שכבה של קרום דק ששמו "פריטונאום" ובעברית קרום הצפק. תפקידו של קרום הצפק הוא להפריד בין האיברים השונים באגן ובחלל הבטן. בניתוחי בטן ואגן הנעשים בפתיחת בטן מלאה, או בגישה זעיר פולשנית,, הפריטונאום "נפצע" וניזוק באופן בלתי נמנע. רקמת קרום הצפק העדינה ניזוקה על ידי הכלים בהם משתמש המנתח, כתוצאה מאוד חזק וכו'. הנזק שנגרם הוא בלתי נמנע ואינו קשור למיומנות המנתח. בד"כ הפגיעה בקרום הצפק תהיה קטנה כשמדובר בניתוחים זעיר פולשניים ורחבה יותר בניתוחים בפתיחת בטן מלאה. כתוצאה מהנזק לקרום הצפק, נוצרות הידבקויות תוך בטניות, כלומר רקמות שבאופן טבעי היו אמורות להיות מופרדות מתחברות ומחברות בין איברים בחלל הבטן והאגן.
הידבקויות מופיעות גם בעקבות ניתוחים קיסריים, אבל לא רק. 70% מהמנותחות להסרת ציסטה שחלתית, כמו יעל, עשויות לסבול מהידבקויות. למעלה משני שליש מהנשים שעברו ניתוח להסרת מיומה (גידול שרירני), או לאחר טיפול התערבותי באנדומטריוזיס, או לפתיחת חצוצרות יפתחו הידבקויות. ועוד, אחת משתי נשים שעברו ניתוח לסיום הריון חוץ רחמי.
כתוצאה מההידבקויות נשים מפתחות בעיות רפואיות שונות, בהן: חסימת חצוצרות, המתבטאות בבעיות פוריות ובקשיים להרות. מקורן של כ – 20 עד 40 אחוז מבעיות הפריון בקרב נשים בהידבקויות באזור השחלות והחצוצרות. הידבקויות אלו גורמות לחסימת המעבר של הביצית המופרית מהחצוצרות לרחם, ומונעות מהזרע להגיע לביצית ולהפרותה.
חסימת מעיים – טיפלנו בנשים שהגיעו עם כאבי בטן עזים ובבדיקה התברר כי הן סובלות מחסימת מעיים שמקורה בהידבקויות, חלקן נזקקו לסטומה (שקית חיצונית לניקוז צואה) בעקבות נזק בלתי הפיך שנגרם למעיים.
נשים רבות נאלצות לעבור ניתוחי בטן חוזרים במטרה להפריד הידבקויות. במקרים מסוימים ניתוחים אלו כרוכים בסיכון חיים משום החשש לנזק לאיברים פנימיים כמו מעי ושלפוחית שתן בזמן הניתוח, תוך כדי המאמץ להפריד בין האיברים.
חשוב לציין, כי על אף שבין 60% – 80% מניתוחי הבטן מסתיימים בהיווצרות הידבקויות, ישנן נשים שלא תפתחנה הידבקויות. יחד עם זאת, ניתוחים חוזרים, מגבירים הסיכון להידבקויות ואלו יופיעו, כמעט, במידה שווה בניתוח זעיר פולשני, בהם הנזק לפריטונאום קטן יחסית ובוודאי בניתוחים הכרוכים בפתיחת בטן מלאה.
החומרים למניעת הידבקויות, בהם משתמשים הרופאים המנתחים בזמן הניתוח, יוצרים הפרדה וחיץ בין הרקמות ומאפשרים לפריטונאום להחלים, דבר האורך בדרך כלל כשבוע. ליתר ביטחון החומרים המגנים על האיברים הפנימיים מפני הידבקויות נותרים בגוף כחודש ומספקים רשת ביטחון נוספת לצורכי החלמה מלאה.
לצערי מערכת הבריאות משקיעה כיום פחות משאבים ברפואה מונעת ואינה מביאה בחשבון את העלויות הניכרות הכרוכות בטיפולים ובהתערבויות שיידרשו לצורכי טיפול בהידבקויות, בהם: ניתוחים חוזרים, ימי אשפוז ועוד. בוודאי שלא נלקח בחשבון הטורח הטרדה, עוגמת הנפש והסכנה לבריאותן של הנשים.
אני מאמין שבעתיד יותר ויותר כירורגים וגיניקולוגים ישתמשו, דרך קבע, בחומרים למניעת הידבקויות, ובכך יסייעו במניעת סיבוכים עתידיים. זכותן של נשים לדעת שהידבקויות אינן צו הגורל והן ניתנות למניעה. ועד שמערכת הבריאות תסדיר שימוש קבוע בחומרים אלו, המנותחות צריכות לעמוד על זכותן ולדרוש זאת ובכך להימנע מסיבוכים רפואיים עתידיים.
